מתכון לפיצה סלק לב (איך ניתוח הלב הפתוח של הבן שלי הביא משמעות חדשה TNP)

יצרתי את המתכון הזה לפיצה סלק לפני כמעט חודשיים ומאז אני נאבק למצוא את המילים ללכת עם זה. ואז פתאום, כשפתחתי את חלון המטבח הבוקר לרעד של אוויר קריר ונפיל, הבנתי שני דברים: 1) עכשיו זה הזמן המושלם לפיצה צמחית כפרית-מתוקה וקלויה כמו זו, ו-2) אם אמשיך לנסות לכתוב את הפוסט המושלם, זה לעולם לא יצא לשם.

אז הנה זה בא. הבן התינוק שלי, ג'ק, עבר ניתוח לב פתוח לפני כמעט שלושה חודשים בדיוק כדי לתקן פגם שהיה לוקח אותו מאיתנו לפני יום הולדתו הראשון- וזה שינה את הדרך בה אני מסתכל על הכל, כולל הבלוג הזה. [אל תדאגו: הפוסט הזה ארוך, אבל יש סוף טוב ומתכון טעים מחכה לך בסוף.]

הנסיעה הקופסית שלנו לתוך הורות חדשה

אנחנו יודעים על מום הלב של ג'ק מאז שהייתי בשבוע ה-20 להריון, מה שעלול לגרום לנו להיות ברי מזל יותר מהורים שלומדים על הדברים האלה בחדר הלידה או ההתאוששות (כמו ג'ימי קימל). אבל זה אומר שהחודשים הראשונים של ההורות שלנו היו טשטוש של תורים רפואיים, מאבקי האכלה, וניטור מתמיד של משקל ונשימה וגוון עור- הכל על גבי הקלישאה© לילות ללא שינה והמון אינסופי של כביסה. בין תמונות התינוק המתכרבלות בטלפונים שלנו היו קטעי וידאו של החזה החשוף של הבן שלנו בזמן שהוא ישן, שבו השתמשנו כדי לתעד את נשימתו המהירה לרופאים. זרקנו מילים כמו âa / v תעלות פגם ונסיגה âchest ו âecho-cardiogramâ כאילו הם היו כלום.

בגיל קצת יותר משלושה חודשים, ג'ק אושפז בבית החולים לילדים של פילדלפיה (CHOP) בשל בעיות משקל הקשורות באי ספיקת לב, ולאחר שבועיים של ניטור והתעסקות עם תדרים שונים, מנתח ברמה עולמית בשם ד"ר ספריי ניתח אותו כדי לסגור שני חורים ולתקן שסתום מרכזי בלבו. תקציר על קצה המזלג של השעות, הימים והשבועות המייסרים ביותר שבעלי ואני (והמשפחות שלנו) חווינו אי פעם, כפי שידענו שיש סיכוי של אחד לשלושים שהוא לא יעבור את הניתוח. לקחנו את ג'ק הביתה ב-4 ביולי, יום אחרי יום הולדתו בן ה-4 חודשים. כמה חודשים קשים לאחר מכן, רק לפני שבועיים, רופא הילדים שלנו הכריז בניצחון שעכשיו יש לנו רק דברים נורמליים של תינוקות לדון בהם, כמו להתחיל ממזון מוצק ולהגן על הבית עבור הזוחל שלנו שבקרוב יהיה. ועל החיים הולכים.

כשהוא מבוגר מספיק כדי לשאול אותי על הצלקת שלו, החלטתי לספר לו שזה סימן הקריאה שלו שהוא מיוחד במיוחד או משהו נדוש כזה. אני אוהב לדמיין את השיחה הזאת מתרחשת סביב השולחן ביום חמישי בלילה, כאשר שלושתנו שוקעים לתוך פרוסות נמסות של פיצה טרייה. במציאות, אני יודע שזה יתקיים בתא שירותים בטארגט עם שורה של נשים חמושות מוצלבות כעדים, בזמן שאני מנסה להשתין בו זמנית ולהניא אותו מלתקוע את ראשו מתחת לקיר המחיץ. כך או כך, זו שיחה שאני יודע שמגיעה, וכשזה קורה, אני רוצה להיות מוכן. אני רוצה שג'ק ידע שתמיד יהיה זמן לשאול שאלות, לחלוק סיפורים, לשדר את תלונותיו, לספר לנו את תקוותיו וחלומותיו. בבית שלי, כשגדלתי, זה היה ליד השולחן. והשיחות הטובות ביותר תמיד צצו סביב ארוחה שיצרנו יחד.

מה כל זה אומר עבור פיצה יום חמישי בלילה

השבוע, בפעם הראשונה מאז שג'ק נולד, "פיצה של יום חמישי" שוב הייתה כיפית. הכנתי שתי פשטידות שונות על הגריל, אחת פשוטה ויופי אגס-פקורינו שאפרסם בשבוע הבא, ושלושתנו ישבנו סביב השולחן, ג'ק ממלמל וג'ון ואני משוחחים על מה שחשבתי. אנחנו אוכלים ארוחת ערב ביחד ליד השולחן כל יום, אבל יש משהו שונה בערב פיצה. האם זה וריאציה? העובדה שההסברת התוספות הופכת לשיחה בפני עצמה? או שזה מרגיש כמו אירוע-משהו לצפות לו בתוך שבועות קדחתניים של עבודה והתקוטטות תינוקות והתחייבויות אחרות?

כשהתחלתי את הבלוג הזה לפני שלוש שנים, זה היה מגרש בדיקה לזיווגים עונתיים של טעמים וקלאסיקות עם פיצות כמו בורשט, מקרוני וגבינה וטאקו. השטיק של הטקס השבועי- השטיק של ההתאחדות היה רק שאריות מבורכות. אבל עכשיו שהאבק שקע וג'ק גדול מספיק כדי לשבת ליד השולחן ולהצטרף, אני מרגיש שינוי מגיע. אני רוצה שפיצה של יום חמישי בלילה תהיה יותר מסתם אינדקס של מתכונים. אני רוצה שזה יהיה השראה. לא נוכל להשתמש בעוגן כמו ערב פיצה כדי להאט את העניינים ולבוא ביחד?

החיים יקרים. זה לקח שסטר לי חזק בפנים השנה. ואני רוצה שג'ק ידע שבזמנים הכי לא צפויים, תמיד תהיה פיצה ביום חמישי בלילה (גם אם זה לא תמיד ביום חמישי).

תמשיך לגלול בשביל מתכון פיצה סלק שהבטחתי!

תפריט נגישות