קליפת הפיצה וחותכים שלי הם חלק מפריטי המטבח האחרונים שאני צריכה לארוז, ופלדת האפייה עדיין בתנור, פשוט אין לי את הלב לארוז את זה. (בסדר, או אולי אני פשוט עצלן מדי כדי לגרור אותו החוצה ולמצוא מיכל חזק מספיק.) למקרה שתהיתם, זה המצב הנוכחי שלי:
מחר, נעבור לבית גדול יותר במרחק חמש רחובות מהמקום שבו אנו גרים כעת. המטבח החדש שלי הוא כפול מהגודל הנוכחי שלי, עם פריסה הרבה יותר פתוחה, ולסלון החדש יש שפע של מקום לג'ק לרוץ ולשחק ולחקור. ולמרות שאני כמובן מתרגשת, אני לא בטוחה שאני מוכנה לסגירה שארוזת קופסאות המטבח האחרונות מייצגת.
זה המטבח הראשון שהרגיש לי כמו בית עוד לפני הקולג'. זה המקום שבו בישלתי לג'ון בפעם הראשונה, שם הכנתי את הפיצה הביתית הראשונה שלי, שם בדקתי את המתכונים לספר הבישול הראשון שלי. שם ג'ק מעך לראשונה בצק פיצה דרך אגרופי הפעוטות הקטנים שלו.
אנחנו אולי אומרים שאנחנו שונאים את זה כמעט כל לילה ובוקר, אבל ג'ון ואני שולטנו בכוריאוגרפיה של הכנה לארוחת ערב במטבח הזה חשים אחד את השני בזמן העבודה גב אל גב, תחובתי בגומחת התנור, ג'ון בכיור שוטף כלים בזמן שכווא אותם על הדלפק מאחוריו. יש בזה נחמה. אוורור גרוע ומגורים צפופים הופכים לתקרה מעוגת שומן. הרצפה הלא מבודדת הופכת את הבקרים החורפיים הקרים כשאנחנו מכשילים אחד את השני במטלות ארוחת בוקר יחפות, ג'ק נאחז ברגלינו ונופל לרצפה במקומות לא נוחים. (אם כי, להגנתו, האם באמת יש מקום נוח לשחק במטבח 50 רגל מרובע?) איכשהו, למרות שאני לא יכול להסביר את זה, יש נחמה בכל זה, יותר מדי.
אז, כדי לחלוק כבוד למרחב הבישול שקראתי לו בית בשש השנים האחרונות, קיבסתי 12 מתכוני הפיצה הטובים ביותר שהמצאתי על הדלפק הקצר מדי ואפיתי מובלעת התנור הצפפויה. שום דבר על בישול במטבח הזה לא היה קל, אבל כל זה נעשה באהבה. אני מקווה שהתכונים האלה יעוררו בך השראה ללמוד ולגדול במטבח שלך בדיוק כמו שאני עשיתי בשלי. לחיי כל ההרפתקאות החדשות שבואו!